קשה. כל-כך קשה לחזור לשגרה אחרי כזו חוויה מדהימה.
כשכתבתי בפוסט הקודם, לפני היציאה לפלוטילה, שמהפלוטילות הקודמות בהן השתתפתי חזרתי עם “טעם חזק של עוד” – הפעם זה לא שונה.
גם עכשיו אני כבר מפנטזת על הפלוטילה הבאה, או לפחות על הצ’רטר הבא – הפלגה של שבוע ביאכטה שכורה, בחו”ל, באזור לא מוכר. לגלות עוד איים חדשים, מפרצונים נסתרים קסומים, טעמים חדשים מפתיעים במסעדות מקומיות ואנשים מדהימים.
אז חזרנו, וזה הזמן לשתף. אספר כאן על חווית הפלוטילה באופן כללי. בפוסטים עתידיים אשתף בחוויות ספציפיות, ואפרט על כל אחד מימי ההפלגה.
היעד ומסלול ההפלגה
אז מה היה לנו?
במשפט אחד תמציתי: פלוטילת משפחות בין האיים הסארוניים שבמפרץ הסארוני ביוון.
מהו המפרץ הסארוני?
מדובר על מפרץ שהוא שלוחה של הים האגאי וממוקם, בגדול, מדרום לאתונה. היתרון הבולט בהפלגה בו עבור מפליגים חובבים בפלוטילת משפחות (שאליה מצטרפים לעיתים גם קרובי משפחה שפחות “מתחברים” לשיט) – הוא העובדה שהוא מוקף בהרבה יבשה. התוצאה: המפרץ הסארוני מוגן, יחסית למקומות אחרים ברחבי ים התיכון, מרוחות חזקות ומסערות שכוללות גלים גבוהים. וכך, תנאי ההפלגה באזור נחשבים לנעימים ונוחים יחסית – במרבית ימות השנה.
מסלול ההפלגה
יצאנו ממרינת אלימוס הענקית (בקרבת אתונה), לכיוון דרום מערב, לעבר העיירה ארמיוני שבפלופונז (הפלופונז הוא חצי אי יווני גדול, שתוחם את המפרץ הסרוני ממערב).
זה היה יום ההפלגה הארוך ביותר בפלוטילה. יצאנו בשעת בוקר מוקדמת, והגענו סמוך לחשיכה. מזג האוויר היה מושלם!
במהלך שבוע ההפלגה – עגנו כל לילה באי אחר, ובמהלך היום הפלגנו לאי הבא. לרוב, עם עצירה להפסקת צהרים וטבילה קלה במפרצון כלשהו בדרך, תמיד עם מי תכלת/טורקיז צלולים מדהימים (זה צבע מי הים ביוון, הלוואי עלינו…). כך עשינו סיבוב ברוב המפרץ הסרוני, עם כיוון השעון, ולאחר כמעט שבוע – חזרנו למרינה אלימוס – הפעם מכיוון מערב, מהאי סלמיס.
המשתתפים בפלוטילה
הפלוטילה שלנו כללה 7 יאכטות, חלקן מסוג מונוהול – יאכטה במבנה “קלאסי”, וחלקן קטמרן – יאכטה רחבה, הבנויה משני חלקים צפים (בידונים) עם מרחב משותף גדול שמחבר ביניהם. כל היאכטות הושכרו למשך שבוע מחברה להשכרת יאכטות במרינת אלימוס.
ביאכטות עצמן היו הרכבים שונים ומגוונים שכללו זוגות, משפחות עם ילדים במגוון גילאים, וגם סקיפרים חברים שהחליטו לחבור ולצאת לפלוטילה ביחד, כשבני משפחותיהם, שהם פחות “בקטע” של ההפלגות – נשארו בארץ.
היאכטה שלנו היתה היאכטה הקטנה מכולן ועם ההרכב המצומצם ביותר. אורכה – 33 פיט (רגל) שהם כ – 10 מטר. אני הייתי הסקיפרית, ואלי הצטרפו חברה שהיא אשת ים ותיקה, ובני בן ה – 14.5. בסה”כ – סקיפרית עם שני אנשי צוות.
עבודת הצוות ביאכטה
אחד הדברים המשמעותיים שיקבעו את אופי החוויה – זה הצוות בכלל ועבודת הצוות בפרט. חשוב להבין שחופשה כזו יכולה להיות מדהימה (כפי שהיתה לנו) אבל גם עלולה להיות סיוט מתמשך, אם הצוות לא לגמרי “בעניין”, או אם נוצרים חיכוכים ואפילו מריבות בין אנשי הצוות (לשמחתי, במקרה שלי – זו “עדות שמיעה” בלבד 🙂 , אבל עדות מאוד אמינה!)
השטה מוצלחת של יאכטה, במיוחד באזור לא מוכר, דורשת ריכוז, עירנות ולפעמים עבודה קשה של הצוות והסקיפרית. לא רק בזמן ההפלגות.
בהפלגות עצמן חשוב מאוד להיות כל הזמן בפוקוס בכל הקשור לניווט:
לדעת בדיוק לאן צריך להגיע, מה המרחק, היכן אנחנו ממוקמים בכל רגע נתון, האם ובכמה אנחנו סוטים מהמסלול (מכל מיני סיבות שיכולות לעלות במהלך ההפלגה), מה הכיוון אליו צריך להפנות את החרטום כדי להגיע ליעד, לכוון את המפרשים בהתאם (או להחליט להוריד אותם ולהפליג עם מנוע בלבד), להקפיד לבדוק היכן צפויים להיות מכשולים בדרך, לתכנן מראש איך לעקוף אותם, לזהות אותם כשמתקרבים אליהם ולפעול לפי התכנון, לעקוב אחרי לוח הזמנים כדי להגיע בזמן המתוכנן, לא להתרחק מידי מהקבוצה של שאר היאכטות ועוד ועוד.
ובמקביל, לא לשכוח ליהנות. הרי בשביל זה באנו: ליהנות מחווית ההפלגה, מהנופים המדהימים, מאווירת החופש והמרחבים, מהמוזיקה שמשתלבת מצוין באווירה ואפילו שותפה ביצירתה, מהחברה, מבעלי החיים בהם נתקלים – ציפורים, דגים והשיא – דולפינים (כן, פגשנו בדרך גם להקת דולפינים!) ובכלל – מכל הטוב הזה.
גם בזמני העגינה – הזמן קצר והמלאכה מרובה: נדרש תכנון יום ההפלגה הבא – לא רק במה שקשור בהפלגה עצמה, שהרי בין לבין – אנחנו גם חיים את “החיים עצמם”. המשמעות היא שצריך לתכנן ולנהל את כל הקשור בטיפול בתקלות (שתמיד ישנן) אבל גם בניקיון היאכטה, בהצטיידות במזון ובשתייה, במצב מיכלי המים, הדלק והגז, במצב המצבר (שמאפשר את השימוש בחשמל לצורך המחיה ביאכטה), וכד’
גם בהפלגות עצמן וגם במהלך העגינות – אווירה נעימה, חלוקה במטלות ושיתוף הפעולה של הצוות – קריטיים לחוויה טובה.
ההבדלים בין הפלגות קצרות להפלגה של שבוע
כמי שמורגלת בהפלגות קצרות בארץ, גם הפעם הפתיע אותי לגלות כמה שמצד אחד – הפלגה במשך שבוע – דומה במהותה להפלגה קצרה, ובו זמנית – שיש מצד שני כל-כך הרבה הבדלים בין שני סוגי ההפלגה. כן, אני יודעת שזה נשמע כמו סתירה, אבל אני עומדת מאחורי הדברים 🙂 .
לגבי הדומה בין השניים – אני מניחה שאין צורך להרחיב.. יאכטה זו יאכטה והפלגה זו הפלגה. גם בארץ וגם ביוון. גם בהפלגה קצרה וגם בארוכה. פעולת השטת היאכטה – זהה לחלוטין.
אז מה בכל-זאת שונה?
מסתבר שלא מעט:
הצטיידות ותכנון מראש
בהפלגה קצרה יש להצטייד בביגוד מתאים לעונה (כובע בקיץ, בגדים חמים בחורף), ואולי שתיה וקצת נשנושים וזהו. בהפלגה ארוכה שכוללת שהות ומחיה ביאכטה למשך שבוע רצוף – רשימת הציוד ארוכה בהתאם וכוללת מצרכי מזון – לבישול ולארוחות מלאות, חומרי ניקוי, מוצרי הגיינה וכד’. אמנם אפשר לעשות השלמות ציוד באיים שבהם עוגנים, ועדיין, עוד לפני היציאה לדרך – יש להצטייד עם מרבית המוצרים החיוניים לשבוע שלם.
מעקב אחרי מצב מיכל הדלק והמצברים
מכיוון שהחיים בשבוע הזה הם סוג של נוודות – אנחנו “סוחבים” איתנו, בתוך היאכטה את מקורות האנרגיה.
הדלק משמש אותנו להפעלת המנוע – בכל כניסה לעגינה, יציאה מעגינה, הטלת עוגן, ובהפלגה אם הרוח חלשה מידי להפלגת מפרשים בלבד. ככל יש יותר רוח בזמן ההפלגות– כך נשתמש פחות במנוע. בנוסף – נדרש לנו דלק כדי להפעיל את המנוע של סירת השירות הקטנה, הדינגי – באמצעותה אנחנו יכולים להגיע מהיאכטה לחוף, כשאנחנו לא עוגנים בצמוד למזח או לרציף, ולא מתאים לנו להגיע לחוף בשחייה (אין לי מושג מי החליט לקרוא לה דינגי, אבל תודו שהשם ממש חמוד, ולגמרי הולם אותה).
לרוב – מיכל דלק מלא ביציאה + ג’ריקן דלק עבור המנוע הקטן של הדינגי – יספקו את צרכינו למשך שבוע ולא יהיה צורך למלא דלק, ועדיין – חשוב לעקוב אחרי מד הדלק – כדי לא להיות מופתעים אם הוא בכל-זאת יגמר.
החשמל ביאכטה נדרש לנו למגוון צרכים. חלקם קשורים בשיט עצמו. למשל – הפעלת מכשיר ה – GPS, וחלקם קשורים למחייה. למשל – מים חמים במקלחת והאפשרות להאזין למוזיקה והכי חשוב, כמובן – להטעין את הסמארטפון!
את המצברים ניתן להטעין באמצעות הפעלת המנוע, ובאופן יעיל ומהיר יותר – באמצעות מתח חשמל מהחוף – באמצעות חיבור כבל מתח חוף בזמן עגינה במרינות מוסדרות.
מעקב אחרי מצב מיכל המים המתוקים
את מי השתיה, צורכים באמצעות בקבוקי מים מינרלים שרוכשים בהצטיידות הראשונית + השלמות לפי הצורך – מהסופרים או המכולות באיים שבהם עוגנים, אבל בהפלגה של שבוע, בניגוד להפלגה קצרה – יש צורך בכמות גדולה הרבה יותר של מים מתוקים: בעיקר למקלחות ולשטיפת כלים (אגב, המים להדחת האסלה בשירותים הם מי-ים*)
בישולים ונקיונות
בהפלגות קצרות – אין צורך לבשל. מקסימום מביאים משהו קל לאכול מהבית. בהפלגה ארוכה, גם אם את חלק מהארוחות אוכלים במסעדות – עדיין צריך לדאוג שהצוות (כולל הסקיפרית 🙂 ) – לא ישאר רעב. זה אומר שצריך:
- להתארגן מראש עם המצרכים,
- לוודא שיש גז (יש ביאכטה בלון גז נוסף – למקרה שבלון הגז איתו יוצאים לדרך יגמר),
- להכין את האוכל – מישהו צריך להיות אחראי על הנושא, כך שאם מבשלים תוך כדי הפלגה – זה אומר פחות זוג ידיים לצרכי ההפלגה עצמה – יש לקחת את זה בחשבון,
- לנקות את משטח העבודה ובסוף, כמובן, לשטוף כלים.
דינגי
סירת השירות, הדינגי – סירת הגומי הקטנה והחמודה שפגשנו קודם, היא זו שכאמור מאפשרת לנו להגיע לחוף יבשים (בשאיפה… לפחות יבשים ברוב חלקי גופנו) – גם כשעוגנים על עוגן, רחוק מהרציף. המשמעות היא שצריך ללמוד ולהכיר את הדינגי, לדעת איך להפעיל אותה – כולל הרכבת המנוע שלה והפעלתו, ולדאוג לקשור אותה בחזרה ליאכטה בתום השימוש, כדי לקחת אותה איתנו גם להמשך ההפלגה.
עגינה ים תיכונית
בהפלגות בארץ – בדרך-כלל יוצאים עם היאכטה ממקום קבוע במרינה מסודרת. בהפלגה ארוכה – עוגנים בכל פעם במקום אחר, במקרים רבים – במקומות לא לגמרי מסודרים ו/או צפופים. כאן נכנסת לשימוש יומיומי העגינה הים תיכונית.
בגדול – עגינה ים תיכונית היא עגינה שבה מטילים עוגן מול הנקודה שבה מתכננים לעגון, נוסעים ברוורס עד שמגיעים לרציף או קרוב לחוף, ואז קושרים שני חבלים משני צידי הירכתיים (החלק האחורי של היאכטה) לנקודות מתאימות על הרציף או לנקודות נייחות ויציבות על החוף (עצים או בליטות בסלעים יציבים)
*את כל הקשור בטיפול בשירותים ובמיכל הביוב – חסכתי מכם… אם זה ממש מעניין – פנו אלי באמצעות טופס יצירת קשר, ואשמח לפרט “אחד על אחד”
אז איך לסכם את הפלוטילה?
אחרי ההסבר המפורט, אני חושבת שהדרך הכי מדויקת להעביר את החוויה – היא באמצעות כמה תמונות מייצגות. תמונות שמעבירות את האווירה, את הנופים, את היומיום הכל-כך שונה. שונה לא רק מהשגרה, אלא גם מכל חופשה “רגילה”. כמה דוגמאות מייצגות לנוף המדהים שליווה אותנו בשבוע הפלוטילה:
