ההבדלים בין נהיגה במכונית לנהיגה ביאכטה

מידי פעם, מבלי להתעמק בנושא יותר מידי, יוצא לי לחשוב על הדומה והשונה בין נהיגה ביאכטה לנהיגה ברכב.

הפעם האחרונה שיצא לי לחשוב על כך, היתה ממש לאחרונה, כששאלתי את בני הבכור, שלאחרונה עבר טסט (לרכב), אם הוא יודע לבדוק שמן במנוע, הוא ענה שאין לו מושג, אבל המשיך ואמר שאם זה כמו בדיקת שמן במנוע של יאכטה, אז הוא בעצם יודע 🙂

ואז חשבתי לעצמי, שאת רשיון הנהיגה שלי עשיתי בערך 20 שנה לפני רשיון המשיט 30, כך שכשלמדתי ימאות, כל מה שהיה קשור לנהיגה ביאכטה – השוויתי, באופן טבעי, למה שכבר הכרתי היטב – נהיגה ברכב. אצל בני הבכור, שהצטרף אלי להפלגות מגיל 13 בערך, הסדר הפוך – יצא לו להיות איש צוות ביאכטה, כולל "להחזיק הגה" – הרבה לפני שהוא התחיל בשיעורי הנהיגה לרכב.

ואז המשכתי וחשבתי – שיש הרבה מאוד הבדלים בין נהיגת רכב לנהיגת יאכטה, חלקם טריוויאליים וחלקם פחות. יכול להיות שאם הייתי מכירה את חלקם לפני שהתחלתי ללמוד להיות סקיפרית – היה לי יותר קל לעשות את "הסוויץ'" כשאני "על ההגה"? לא יודעת. אבל אם יש לך רשיון נהיגה, ועולה בדעתך לעשות גם רשיון סקיפר, אולי הפוסט הזה יעזור לך להבין מה דומה ומה שונה בהקשר לנהיגת שני כלי התחבורה האלה.

מנוע של יאכטה לעומת מנוע של מכונית

אני לא מתכוונת להעביר כאן שיעור מכונאות. אפילו לא קצר, והאמת היא שאני גם לא ממש חזקה בנושא.

מה שחשוב להבין זה שלמרות שמנוע זה מנוע, ובמנועים של כל כלי תחבורה יש לבדוק שמן, מים ולערוך בדיקות נוספות וטיפולים תקופתיים. חשוב גם להבין שנהג רכב יכול להסתדר מצוין גם מבלי לדעת דבר במנוע ובמכונאות רכב. אם יש בעיה – טלפון אחד למוסך, לגרר או לחבר שמבין – והם כבר יעשו מה שצריך כדי להחזיר את הרכב לפעילות.

לעומת זאת – בים אין חברות גרירה! ולהגיע ל"מוסך" של יאכטות עקב תקלה במנוע – זה לא ממש ריאלי. לא בכדי אחד מהמבחנים של משרד התחבורה לקבלת רשיון סקיפר (הרשיון הבסיסי – משיט 30) – הוא מבחן מכונאות. סקיפר צריך להכיר את המנוע ולהיות מסוגל לזהות ולתקן תקלות בסיסיות בעצמו. גם סקיפרית 🙂

הגה של יאכטה לעומת הגה של מכונית

בתמונות בהן רואים סקיפרים נוהגים – ההגה תמיד בולט בגודלו. הגה של יאכטה הוא ענק בהשוואה להגה של מכונית. הסיבה לכך היא שהוא מאוד "עדין". כלומר – כל תזוזה קטנה – משפיעה מאוד על מדף ההגה. מדף ההגה הוא החלק המצוי בתוך המים, מתחת לירכתיים (החלק האחורי של היאכטה). זה החלק שזז ימינה או שמאלה בעקבות סיבוב ההגה.

הגה של יאכטה
התמונה צולמה על-ידי Erez Eisen Ashton ונלקחה מ – Pixabay

התזוזה של מדף ההגה, שמתרחשת בעקבות סיבוב ההגה – היא זו שמשנה את זווית זרימת המים עליו, ובכך את הכיוון אליו מפליגה היאכטה. אם ההגה היה קטן, כל תזוזה שלו היתה מזיזה את מדף ההגה בזווית גדולה יותר, דבר שהיה גורם לתזוזה מהירה מידי ובכך גורם ליאכטה לשנות את כיוון התנועה שלה במהירות, עם קושי בשליטה על כיוון התנועה – במיוחד כשנדרש שינוי קטן בכיוון ההפלגה.

בנוסף לכף, ברכב – סיבוב קטן של ההגה מזיז את הגלגלים מייד – כך שהרכב משנה מייד את כיוונו. לעומת זאת – שינוי כיוון הנסיעה של היאכטה מתרחש ב – delay, בעיכוב קטן מרגע סיבוב ההגה. הסיבה לכך היא שהפלגת יאכטה שונה מנהיגת רכב בכך שביאכטה אין לנו גלגלים שצמודים לכביש ויוצרים חיכוך חזק כמו ברכב, אלא, כאמור, מה שמשתנה זה הזווית של מדף ההגה, וכיוון זרימת המים עליו.

התוצאה היא שכיוון התנועה של היאכטה לא משתנה ממש בצמוד לתנועה ההגה, אלא טיפונת אחריו.

ציר הסיבוב של כלי התחבורה

בנסיעה קדימה ברכב – הגלגלים האחוריים תמיד פונים קדימה, ואילו הקדמיים הם אלו שנשלטים על ידי ההגה. הגלגלים הקדמיים של הרכב הם אלו שמובילים אחריהם את האחוריים – בפניות ובסיבובים. הגלגלים האחוריים למעשה ממשיכים להתגלגל ישר, אחרי שהגלגלים הקדמיים ביצעו את הפניה ימינה או שמאלה. ציר הסיבוב, הנקודה שבה הרכב משנה את כיוון הנסיעה שלו עם סיבוב ההגה –  מצוי בקדמת הרכב.

לעומת זאת – ביאכטה, כידוע, אין גלגלים, וכך ציר הסיבוב נקבע על-ידי המבנה שלה. מבלי להיכנס לחישובים פיזיקליים, משמעות הדבר היא שיש הבדל גדול באופן שבו כלי התחבורה משנה את כיוון התנועה. במכונית, כפי שראינו, שינוי כיוון התנועה יתבצע בחלק הקדמי של כלי הרכב. לעומת זאת בכלי שייט, ציר הסיבוב נמצא באיזשהו מקום במרכז הכלי, לא בקדמתו או באחוריו. וכך, אם מסובבים הגה של יאכטה ימינה, החרטום (החלק הקדמי) יפנה גם הוא ימינה, בעוד הירכתיים יסטו שמאלה! זה מזכיר קצת נסיעה ברכב ברוורס תוך שינוי כיוון תנועה – למשל בחניה בניצב ברוורס – במהלכה חשוב לקחת בחשבון את תנועת הרכב גם בחלקו הקדמי וגם בחלקו האחורי.

לכן – כאשר מתמרנים עם היאכטה במקום צפוף – במיוחד כשמתכננים לעגון ברציף של מעגן או מרינה צפופים, או לצאת מעגינה – חשוב לקחת בחשבון איך "יתנהגו" גם החלק הקדמי וגם החלק האחורי של היאכטה – בכל סיבוב של ההגה, גם הסיבוב הקטן ביותר.

מגבלות כיוון הנסיעה לעומת כיוון ההפלגה: כבישים לעומת רוחות

ההבדל הבולט בין מכונית לבין יאכטה – ברור לכל ילד קטן: מכונית נוסעת על היבשה, ואילו יאכטה – במים, בים. אבל זה לא ההבדל היחידי כשבודקים את תנאי השטח. הבדל משמעותי נוסף בין שני כלי התחבורה הוא – מה מגביל אותם מלנוע לכל כיוון.

בכלי רכב – זה ברור: רכב יכול לנסוע רק על כבישים ודרכי עפר. רכב שטח יכול לנסוע גם בשטח, אבל גם הוא מוגבל על-ידי תנאי השטח באזור שבו הוא נוסע.

ומה מגביל יאכטה בתנועתה? הרי בים אין כבישים ודרכים.

אפשר לדבר על שני סוגי מגבלות:

  1. מקומות שאליהם יאכטה יכולה, תיאורטית, להפליג, אבל אסור לה (תנסו להפליג ללבנון למשל, או הישר לתוך שטח ימי של אחד מבסיסי חיל הים…)
  2. כשמדובר על מפרשית שמפליגה בכוח המפרשים בלבד (כשהמנוע כבוי – והרי זה כל הכיף!) – היא מוגבלת בתנועתה ע"י כיוון הרוח. גם מבלי להיכנס להסברים מורכבים – קל להבין שיאכטה-מפרשית לא יכולה לשוט ישירות, "דוך", לאותו כיוון שממנו מגיעה הרוח. היא לא יכולה להפיג "לתוך הרוח". מה הפתרון במקרה כזה (אם רוצים להמשיך להפליג בכוח הרוח והמפרשים)? הפתרון הוא להפליג בזיג-זגים. ובלשון המקצועית – להפליג בגאלסים, לגלסס. פעם כך שהרוח נושבת לכיווננו מימין (מפנה ימני), ופעם משמאל (מפנה שמאלי) – שוב ושוב עד שמגיעים ליעדנו.

בהתחשב בשתי המגבלות האלה (ובמספר מגבלות נוספות, כמו למשל איים בדרך, מכשולי ניווט, מים רדודים, כלי שייט אחרים וכד'), יאכטה למעשה יכולה להפליג לכל כיוון. אין כבישים או דרכים שיגבילו את כיוון תנועתה.

זרמים, גלים, גאות ושפל

כשרכב נוסע – הוא נשלט כמעט לחלוטין ע"י פעולות הנהג על ההגה, דוושות הגז והברקס, וידית ההילוכים (במיוחד ברכב עם תיבת הילוכים ידנית). פה ושם, במזג אוויר חורפי במיוחד – עלולות להיות עליו השפעות חיצוניות (ומסוכנות!) כמו החלקה על כביש רטוב או השפעה של רוחות חזקות במיוחד. אבל אלו מקרים נקודתיים ונדירים.

ביאכטה לעומת זאת – ההשפעה של גורמים חיצוניים היא חלק מהותי מההפלגה. על מי שאוחז בהגה – לקחת כל אחד מהם בחשבון בזמן שהוא משיט את היאכטה.

על אילו גורמים מדובר?

בראש וראשונה מדובר על כיוון ועוצמת הרוח, כמובן. בלי הרוח (וכשהמנוע מכובה) –  היאכטה לא תתקדם! וכשיש רוח – מהירות וקצב התקדמותה של היאכטה – תלויים מאוד בכיוון הרוח ובעוצמתה.

אבל לא רק את הרוח יש לקחת בחשבון.

גם לגלים – לגובהם ולכיוונם – יש השפעה גדולה על תנועת היאכטה. וכך גם לזרמים בים – שאמנם באזור שלנו הם זניחים – אבל ישנם אזורים בעולם בהם גם ההשפעה שלהם על תנועת היאכטה המפליגה – משמעותית.

גורם חיצוני נוסף שכמעט לא רלוונטי באזור שלנו – אבל ישנם אזורים אחרים בעולם בהם הוא משמעותי מאוד – זה נושא הגאות והשפל. ישנם אזורים שבהם במהלך היממה גובה פני הים משתנה משמעותית – אפילו עד כדי הפרש של 8 מטרים ויותר (באותה יממה!). אם הסקיפר לא רוצה להגיע למצב שבו הוא עוגן "בתמימות" במקום מסוים, הולך לישון ומתעורר כשהיאכטה נוטה על צידה ומונחת על סלעים – עליו להתחשב בגאות ובשפל באותו אזור, ולתכנן את מסלול ההפלגה והעגינה בהתאם להם.

צורך באנשי צוות כדי להפליג

כדי להגיע ברכב מנקודה א' לנקודה ב' – יש צורך בנהג בלבד.

כדי להגיע ביאכטה מנקודה ג' לנקודה ד' – נוכחות סקיפר/ית ביאכטה לא תספיק. כדי להשיט יאכטה יש צורך גם באנשי צוות. לאנשי הצוות יש תפקיד חשוב לכל אורך ההפלגה, ובלעדיהם כמעט בלתי אפשרי להפליג!

בהקשר לכך חשוב להתייחס למקרים בהם אנו שומעים על אנשים שמפליגים לבד – אלו מקרים בהם מדובר באנשי מקצוע מאוד מנוסים, שמפליגים עם יאכטה שנעשו בה התאמות מיוחדות שיאפשרו הפלגה כזו. בהקבלה לעולם הרכב – אלו שמקיפים את העולם ביאכטה לבד – הם כמו נהגי הפורמולה 1, של הסקיפרים – הן מבחינת רמת המקצועיות הנדרשת מהם, והן מבחינת האפשרויות הטכנולוגיות של כלי השיט.

נהיגה ביאכטה גם ע"י חסרי רשיון וחסרי ניסיון – כולל ילדים

לפי חוק, ברכב, מי שמחזיק בהגה – חייב להיות בעל רשיון נהיגה בתוקף.

ביאכטה לעומת זאת, מה שנדרש על פי חוק הוא נוכחות סקיפר/ית על כלי השייט. את ההגה יכול להחזיק בזמן ההפלגה – כל אחד מהמפליגים – כולל ילדים!

ועוד הבדל משמעותי אחד שקשור לספר החוקים:

צריכת אלכוהול במהלך הפלגה

בעוד ישנן מגבלות ברורות על שימוש באלכוהול ונהיגה, בעולם השיט, האלכוהול הוא ממש חלק מהתרבות. צריכת אלכוהול כל-כך טבועה בחווית השיט, במשך כל-כך הרבה דורות של ימאים – שגם אם מבחינה בטיחותית והגיונית יש לכך מקום – קשה לי לדמיין שמתישהו יחוקק חוק שמגביל משמעותית את צריכת האלכוהול ע"י סקיפרים בזמן הפלגה.

ויש עוד הבדל אחד גדול, שמהניסיון שלי בשיחות עם אנשים שלא מכירים את התחום – קצת קשה מבחינתם להבנה:

הנהיגה ברכב כאמצעי, לעומת הנהיגה ביאכטה – כמטרה

אני זוכרת שיצא לי לדבר עם חברים שאינם מכירים כלל את התחום – על הפלגה שעשיתי לקפריסין. הם ניסו לחשב עלויות ולהשוות את הוצאות ההפלגה לעומת הוצאות הטיסה לאי השכן. ניסיתי להסביר להם שזה בכלל לא בר-השוואה: טיסה לקפריסין היא האמצעי, כשהמטרה היא ההגעה לקפריסין.

הפלגה לקפריסין, לעומת זאת, היא לרוב המטרה עצמה. ההגעה לקפריסין היא התוצאה, אבל לא המטרה. היה להם קשה מאוד "להבין את הקונספט", הם ניסו לשכנע אותי שבחישוב כלכלי, כשאני מצטרפת להפלגה בתשלום מטעם מועדון שיט – עדיף לטוס לשם. הם כנראה צודקים, אבל זה בכלל לא רלוונטי – הרי כל הרעיון בלהפליג לקפריסין הוא עצם ההפלגה!

זה בעיקר שיעשע אותי. אני חושבת ש"האסימון נפל" אצלם – רק אחרי שהזמנתי אותם להפלגה קצרה איתי 🙂

הפוסט הפעם יצא ממש ארוך. מסתבר שיש לא מעט הבדלים בין נהיגה ברכב לבין נהיגה ביאכטה.

אם עולים בדעתך עוד הבדלים שלא פירטתי כאן, וגם אם יש לך הערות, תיקונים או שאלות למה שכתבתי כאן – אשמח לשמוע עליהם בתגובות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *