הפלגת ט"ו בשבט – יש דבר כזה?

אתם מכירים את זה שישנם כאלו שמחכים להגעתו של כל האחד מהחגים – לאו דווקא בגלל שהם אוהבים את החג בכללותו, אלא מכיוון שהם אוהבים במיוחד מאפיין מסויים, ספציפי של החג: מנהג, מרכיב יחודי, מסורת מסויימת. משהו נקודתי שמאפיין את החג ושאליו הם מחכים משנה לשנה.

למשל:
יש כאלו שמה שהם הכי אוהבים בפסח זה את המצות (תהרגו אותי, אין לי מושג איך).
תעזבו אותם מליל הסדר, מסיפור יציאת מצרים, מ – מה נשתנה ומחד גדיא. תנו להם מצה (רצוי עם שוקולד או חמאה) ומבחינתם – הם קיימו את מצוות החג.
כך גם למשל עם חנוכה והדלקת הנרות, או אכילות הסופגניות, או לא משנה מה.
אז מה זה קשור אלי, סקיפרית חולת ים, אתם שואלים?
שאלה מצוינת!

מבחינתי – אם אפשר לחבר איזו הפלגה מיוחדת לרוח החג (ולא משנה כרגע איזה חג…) – זהו המאפיין העיקרי של אותו חג, שאליו אני מחכה ולו אני מצפה.

למשל:
למה תמצאו אותי מחופשת בפורים? – לפיראט כמובן!
ולמה אני מחכה כל שנה לל"ג בעומר? כדי לצאת לים בשעות הערב, לראות את חופי הארץ מלאים במדורות – מחזה מרהיב של פעם בשנה, שמזכיר את המחזה המרהיב של כניסת השנה הלועזית החדשה (מה שקוראים "סילבסטר" או "נובי גוד").

אז מה קשור ט"ו בשבט לים?

ולמה נזכרתי בזה עכשיו? כי ממש לאחרונה חגגנו את ט"ו בשבט.
ואיך בדיוק מתחבר ראש השנה לאילנות(!) – לימאות, להפלגות?
בזכות ה – ט"ו – כמובן!

ה – ט"ו, כלומר היום ה – 15 בכל חודש עברי – זהו היום שבו הירח נראה במלואו. ירח מלא.
להפלגות בשעות החשיכה יש מן קסם מיוחד לעומת הפלגות באור יום.
בעיני, הקסם קסום במיוחד – בלילות ירח מלא. אם הירח נמצא ברום השמים (או לפחות מעל לאופק, כלומר רואים אותו מעל כיפת השמים, ואין עננים שמסתירים אותו) – גווני השחור-אפור-בוהק שהוא נותן למי הים, והאווירה שהוא משרה על המפליגים – הם קסם שאי אפשר להעביר במילים!

אז נכון שיש לנו ירח מלא 12 פעמים בשנה (ואפילו 13 – בשנה עברית מעוברת), אבל היתרון הגדול דווקא בט"ו בשבט (לעומת ט"ו באב, למשל). זה הזמן המוקדם יחסית שבו השמש שוקעת. בט"ו בשבט אפשר ליהנות מהפלגה בחשיכה החל משעות הערב המוקדמות, וכך יש הרבה יותר שעות-חושך להפלגה קסומה שכזו.

הפלגת ירח מלא
הפלגת ירח מלא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.